<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוחנן בן נורי</h1>
<h2>דף נט.</h2>
גרסינן בנדרים פרק ואלו נדרים [פ"ה ע"א], ומייתי לה בפרק אע"פ קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר. דקסבר תנא קמא כיון דמשועבדים מעשה ידיה לבעלה לאו כל כמינה לאסור עליו. ולא חייש להעדפה ולשמא יגרשה. דכיון שאינה יכולה לאסור המשועבד לו ליכא נמי למיחש להעדפה. רבי עקיבא אומר יפר, שמא תעדיף יותר מן הראוי לו ויהא הנדר חל עליו לכשיבוא לעולם. דהכי אסקינן לרב נחמן בר יצחק דאמר דהיינו טעמא דרבי עקיבא משום דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכן מקנה דבר שלא בא לעולם. ורב הונא בריה דרב יהושע פליג, ומוקי [לה] באומר יקדשו ידי(ך) לעשותן דידים איתנהו בעולם כדאיתא בהאשה רבה. רבי יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו.
ובגמרא אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי. למימרא (מאי) קסבר שמואל אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. ורמינהו המקדיש מעשה ידי אשתו הרי זו עושה ואוכלת. כדרב הונא דאמר יכולה האשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה. דהכי פסקינן הלכה בשני דייני גזירות [כתובות ק"ז ע"ב]. המותר רבי מאיר אומר הקדש, רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין, משום דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. ואע"פ שהמותר [שלה] הא מסקינן [דמיירי] כשאין מעלה לה מעה כסף לצורכיה. ומשום הכי אמר רב ושמואל דמותר לאחר מיתה קדוש כדאיתא באע"פ [שם נ"ח ע"א] וקאמר ר' יוחנן הסנדלר דמותר חולין דסבר אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. [ואמר שמואל הלכה כרבי יוחנן הסנדלר] וקשה דשמואל אדשמואל.
וכי תימא כי קאמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי להעדפה. פירוש לפי שיש חילוק בין מותר כשהוא מקדיש מעשה ידי אשתו, לכשהוא אוסרן על ידי קונם מה שתעשה לפיו. לפי שהמותר אינו שלו כלל אלא לאחר מיתה. וזהו ממש דבר שלא בא לעולם. אבל כשהיא אומרת קונם שאני עושה לפיך הרי המותר שלה, והיא יכולה לאסור על בעלה דבר שלה ואינו משועבד לעולם ה"ה כשאמרה קונם שאני עושה לפיך יש לחוש שהמלאכה תחת ידיה והמלאכה בעולם, תעדיף עליו ונמצא שהנדר חל מיד. וכי קאמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי לאו מטעמיה למיחש שמא יגרשנה ותהא אסורה לו. דהיינו דומיא דמותר דלאחר מיתה, ושמואל סבר הלכה כרבי יוחנן הסנדלר דאין בידו להקדיש כה"ג. אי טעמא דשמואל הכי לימא אין הלכה כתנא קמא דלא חייש להעדפה. וכי תימא לא ידענא מאי קאמר אי אמרה למילתיה בסתמא, היינו דקמסיק אי נמי הלכה כרבי עקיבא אי נמי הלכה כרבי יוחנן בן נורי להעדפה. פירוש פשיטא דרבי עקיבא חייש להעדפה בין דשעתא ובין דלאחר זמן, כרב נחמן בר יצחק. ושמואל אי הוה סבירא ליה כרבי יוחנן בן נורי בחשש העדפה המזומנת כדפרי' לימא הלכה כרבי יוחנן בן נורי להעדפה, דחיישינן שמא מיד תהא העדפה בעין ותיאסר עליו, אמאי קפסיק בסתם הלכה כרבי יוחנן בן נורי אי לאו משום שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו, ויהא הנדר חל אפילו על עיקר מעשה ידיה. והוא הדין דאם כן סבר שמואל דאף הלכה כרבי עקיבא. אלא די"ל שמואל לא חייש להעדפה, אבל לגירושין חייש. דכיון דנדרנית היא מסתמא מגרש לה דאי אפשר באשה נדרנית, ובמילתא דשכיחא תלי שמואל פסק הנ"ל, אבל לא במילתא דלא שכיחא. דמשום העדפה לא הוצרכו לומר יפר. ואכתי קשה דשמואל אדשמואל.
ומה שאני הסודר מפרש העדפה כמו שכתבתי בהעדפה מזומנת, קצת למדתי מפירושו של רבינו אליקים הלוי כך, זכרו לעולם, שפירש במותר אין לבעל כלום, לפיכך הלכה כרבי יוחנן הסנדלר. אבל העדפה שהיא שלה ואין לבעלה בה כלום, משום הכי אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי דאין צריך להפר משום העדפה למאי דס"ד. אבל פר"ח גריס "כי קאמר שמואל להעדפה הלכה כרבי יוחנן בן נורי, דאין צריך להפר משום העדפה". ועל אותו פירוש סמכו כל רבותינו. ולא רצו לפרש כפי' רש"י.
ומסיימי רבותינו כפר"ח הגירסא אלא אמר רב יוסף קונמות קאמרת. וכדמסיים רב אשי דקונמות אילימי משום דקדושת הגוף נינהו. ומשום הכי צריך להפר אף לחשש שמא יגרשנה ויחול כל הנדר אף על העתיד על עיקר מעשה ידיה. ולהעדפה לא חייש שמואל אע"ג דבקדושת הגוף היו הקונמות, משום דלא שכיח וכדפרישית. הילכך הלכה כרבי יוחנן בן [נורי] להקדיש, דהוי כקדושת דמים בעלמא ולא קדושת הגוף. ואין ביד הבעל להתפיס במה שאין אפילו [בקונמות שהוא] כקדושת הגוף. והא דאתא רב הונא בריה דרב יהושע לפרושי דהיינו טעמא דקונמות משום באומרת יקדשו ידי לעושיהן, פרכינן עליה מי איכא מידי דאילו השתא לא קדיש ולקמן קדיש. ולדברי האמוראים שבאו להעמיד דקדוש כולן נדחו באתקפתא דרב אשי. ותירץ איהו דקונמות כקדושת הגוף דמי.
ומה שמקשים דהכא אסקינן לרב אשי דקונמות כקדושת הגוף דמי ובגמרא ראשונה דהאשה רבה [יבמות פ"ח ע"א] אסקינן דקדושת דמים בעלמא היא דנחתא להו, אי נמי משום דאיסורא בעלמא רכיב עלייהו. ונפקא מיניה לענין מעילה כדמסיק התם. והכא היכי מסקינן דקדושת הגוף הוו. מיהו רבינו תם גריס שאני קונמות דכקדושת הגוף דמי, ולא ממש קדושת הגוף. ובפרק אין בין המודר [נדרים ל"ה ע"א] דבעא מיניה רבא מרב נחמן יש מעילה בקונמות או לא. וכן ההיא דשבועות פ"ג [כ"ב ע"א] ככר זו הקדש אכלה בין הוא בין חבירו מעל וכו' לא רציתי להאריך כאן לפי שפירשוהו רבותינו.
והא דלא חשיב רב נחמן בר יצחק, רבי יוחנן בן נורי בהדי ההיא שיטה דחשיב בהאשה רבה [יבמות צ"ג ע"א] רבנן דקיימי דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם. משום דסבר לה דהיינו טעמא דרבי יוחנן בן נורי כרב אשי דקונמות שאני. וכדשמואל דפסיק הלכה כרבי יוחנן הסנדלר במותר, וכרבי יוחנן בן נורי בקונמות. ושמעינן ליה לרבי יוחנן הסנדלר דפליג עליה דרבי מאיר בהדיא בקדושין בפרק האומר [ס"ב ע"ב] אההיא האומר לאשה הרי את מקודשת לאחר שאתגייר שתתגיירי וכו'. דמסקנא בגמרא רבי מאיר אומר מקודשת ורבי יוחנן הסנדלר אומר אינה מקודשת. ובעזר השם על סדר מאיר נכתוב את ההלכות הראויות על אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן מה שמקשים אדשמואל ושאר אמוראים.
